הוה מחיט. היה תופר בגדים אצל עכו''ם אחד ברומי ונתן לו בשר נבלה וא''ל אם תקטול אותי ואיני אוכל בשר נבלה:

מאן מודע לך. מי הודיע לך הדבר ואני לא באתי אלא לנסות אותך ואם היית אוכל הייתי הורגך אם יהודי צריך להיות יהודי או ארמאי ארמאי:

שמע מיליהון דרבנן. דאמרי לעיל דבצנעא יעבור ואל יהרג בשאר עבירות:

מיכל הוה בהדא. וכן הוא בשביעית. היה אוכל והיה נהרג ולטובתו היה שלא שמע זה:

עכו''ם מהו שיהו מצוין על קידוש השם. לפי שמוזהרין על עכו''ם הן ואם אומרים לו עבור ואל תיהרג אם מצוה עליו לקדש את השם:

לדבר הזה יסלח ה' לעבדך. בבא אדוני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי בית רמון. ונעמן קבל עליו שלא לעבוד עכו''ם והודה לו אלישע ואמר לו לך לשלום ש''מ סאינן מצוין על קידוש השם:

משיתנם לתוך כליו. זוכה הוא ואע''פ דלכתחלה אסור ללקט פירותיו בשביעית דהפקר לכל הן אם ליקט ונתן לתוך כליו זכה:

ר' יוסי. פליג דלא זכה דבטעות הוא דסבר דאינון דידיה אבל לי' אינון דידיה דרחמנא אפקרינהו:

טייב בזמן הזה מהו. התם קאי דבשדה שניטייבה קנסוהו רבנן שלא תזרע במוצאי שביעית ובעי אם גזירת חכמים עדיין במקומה עומדת ואפי' בזמן הזה:

בטל הדין בטל גזירתא. כלומר שבזמן הזה בטל זה הדין מפני שבטלה גזירת חכמים בענין זה וכעין דאמר בשביעית דלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו:

ר' יוסי סבר מימר. דלא היא דלעולם הגזירה שגזרו חכמים באותה הזמן במקומה עומדת עד שיעמוד ב''ד אחר ויבטלה ואין ב''ד יכול לבטל דברי ב''ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ומנין:

ודכוותה. דפליגי ר' ירמיה ור' יוסי בהא:

פרוקלא. שם שר אחד:

בע''ז פ''ג שאל פרוקלוס בן פילוספוס את ר''ג:

הורי מפקא נחתומין בשוקא. שיוציאו הנחתומין את הלחם בשוק בשבת למכור לחיילותיו מפני האונס:

דנוה. שם מקום והם הורו לאפות חמץ בפסח לעובדי כוכבים מפני האונס וכדאמרי' לעיל דלהנאת עצמן מותר מפני האונס בשאר עבירות:

אני פי מלך שמור. איידי דאיירי לעיל בקידוש השם מביא להאי דרשה שדרשו רבותינו ז''ל על חנניה מישאל ועזריה מה שהשיבו לנבוכדנצר:

ועל דברת שבועת אלהים. ודריש על דברת לא יהיה לך ושבועת על שום לא תשא:

כד כד הזה נבוא. הכי גריס לה במדרש חזית בפסוק יונתי בחגוי הסלע ונוטריקון של נבוכדנצר הוא וכדאמר התם דדריש תיבת למלכא נבוכדנצר בשאר דברים אתה למלכא במסים ובארנוניות אבל לדבר הזה ככד הריק ומשמיע קול וכנבוא לשון נבח ככלב הזה:

ההוא גברא וההן כלבא שניהן שוין. אצלינו ואין אנו שומעין לך:

הלכה כר' יהודה. דאם יש לו אומנות אחרת ה''ז כשר:

מתני' ובעל אחותו. משום דבעל כאשתו דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא והלא אשת דודו היא מכלל דאשה כבעלה:

ואגיסו. בעל אחות אשתו:

הן ובניהן וחתניהן. ודוקא בנים ובנות שיש להן מאשה זו קרובתו אבל בנים ובנות שיש להן מאשה אחרת אינן חשובין קרובין:

וחורגו לבדו. בן אשתו מאיש אחר הוא לבדו חשוב קרוב אבל בן חורגו וחתן חורגו לא. ומיהו אשת חורגו לא יעיד לה דאשה כבעלה. והאחי' זה עם זה בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי ולעולם שלישי בראשון כשר ואצ''ל שלישי בשני אבל שני בשני ואצ''ל שני בראשון שניהם פסולין וכדרך שאתה מונה בזכרים כך אתה מונה בנקבות וכל שאתה פסול לאיש כך אתה פסול לאשתו וכל שאתה פסול לאשה כך אתה פסול לבעלה:

אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו. ואין הלכה כמשנה ראשונה:

וכל הראוי ליורשו. אינו ממשנה הראשונה ותשלום משנת ר''ע הוא:

היה קרוב ונתרחק. כגון חתנו שמתה אשתו קודם שראה עדות זו כשר:

ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כר' יהודה:

גמ' מכיון דתנינן אחיו וקתני הן ובניהן א''כ בן אחי פסול לי ואני לו שאני אחי אביו והשתא מה צורכא למיתני אחי אביו:

לומר בנו וחתנו של חתן. ומשני לאשמעינן בנו וחתנו של אחי האב דאע''ג דאיהו גופיה אתי מכללא דאחיו ובנו מ''מ בנו וחתנו לא הוי ידעינן ואשמעינן נמי דאפי' חתנו של חתן פסול דאי חתנו ממש של אחי האב היינו בנו דהא בעל כאשתו אלא חתנו של בנו או של חתנו ונקט חתנו של חתן לרבותא דאפילו חתן חתנו פסול ולא אמרינן איפלוג דרא ומכ''ש חתן בנו:

כהדא. אמתני' קאי היה קרוב ונתרחק כשר כהדא עובדא דגיסו דרב הונא היה לו דין עם אחד וגיסו של רב הונא קרוב ונתרחק הוה והלכך אמר כל מה דאמר רב הונא מקבל אני עלי מפני שכשר לדון לי הוא:

שמע רב הונא ואמר. ג''כ כזה שהוא כשר לו:

יודע אני כשם שאמרו מלמעלן. כלומר דפשיטא הוא כשם שאמרו דין זה בדור שהוא מלמעלן כגון שמתה בתו דבהכי איירי מתני' מדפליג ר' יהודה ואמר אפי' מתה בתו וכו' אלמא דבדור מלמעלה שהיה חתנו ונתרחק ס''ל לת''ק דכשר א''כ ודאי כך אמרו בדור מלמטן בתרי גיסי ומתה אשתו של א' מהן דקרוב ונתרחק הוא וכשר:

דור שלישי מהו שיהא מותר באשת ראשון. אם מותר השלישי להעיד לאשת הראשון וכן איפכא כדמפרש ואזיל אם משה מותר להעיד לאשת פנחס שהוא השלישי ואם אמרינן בראשון בשלישי אשה כבעלה:

מקבלין דור שני ודור שלישי מדוחק. ע''פ הדחק מכשרינן בדור שני בראשון בשני וכן בראשון בשלישי דוקא אם הוא ע''י הדחק כשר:

ר' יוחנן אמר. אפילו מריוח שלא בשעת הדחק כשרין הן:

רב נפק למיתרי משכון לר''ח רבה. הלך לתור איזה מקום שכונה בשביל ר''ח רבה ובא למקום אחד ומצאו לר' יוחנן דיושב ומסתפק בזה אם חורגו לבדו דתנינן לאפוקי אשתו וכן לבעל חרגתו כשר הוא או דנימא גם בדין זה אשה כבעלה ובעל כאשתו:

וקמת. המסקנא ביניהם דאמרינן בחורגו אשה כבעלה ובעל כאשתו ולבדו דקתני במתני' להוציא בניו וחתניו קאמר:

אגיסו. דקתני במתני':

אית תניי תני דגיסו יש לו בנים וחתנים גם כן לענין פסול דכמו שהוא פסול לו כך בניו וחתניו פסולין. ואית תניי תני אין לו בנים וחתנים. לפסול אלא דגיסו דקתני לבדו הוא ומפרש הש''ס דלא פליגי דמ''ד יש לו בנים וחתנים לאסור היינו ממנה מאחות אשתו ומ''ד דאין בנים וחתנים בכלל איסור היינו ממקום אחר באלו שיש לו מאשה אחרת:

והתנינן חורגו לבדו. קס''ד לאפוקי אשתו קאמר ומסיק הקושיא רב אמר וכו' כלומר דאיהו הוא דפריך לה אם חתן חמותו אסור דהא קתני וחמיו וחתנו וקי''ל אשה כבעלה וא''כ גם חתן חמותו אסור לו להעיד וקס''ד דאפילו חתנה שיש לה מבעלה הראשון וכגון יעקב שנשא רחל ויש לו בת מאשה אחרת וכן לרחל בת מבעלה הראשון ולקח ראובן את בת יעקב ושמעון את בת רחל והוי ליה שמעון חתן חמותו של ראובן ונשיהם אינן אלא חורגות זו לזו והרי איתפלג כל כך ואפ''ה אמרת דשמעון פסול הוא לראובן וכן הוא לו וא''כ מכ''ש דבעל חרגתו יהיה אסור לו דלא איתפלג מכח קורבת אשתו כמו אלו ואמאי קתני חורגו לבדו דמשמע אבל לאשתו כשר הוא וכן לבעל חרגתו:

תיפתר. ומשני דלא היא ולא כדקס''ד דאפילו בחתן חמותו שיש לה מבעלה הראשון מיירי אלא תיפתר דביש לה בנים וחתנים ממנו מחמיו שלו הוא וכלומר דלמ''ד דחורגו לבדו דקאמר במתני' לאפוקי אשתו היא א''כ בן וחתן חמותו נמי מפרשינן דוקא בבנים וחתנים שיש לה מבעלה שהוא חמיו ולדידיה אמרינן בחורגו וחרגתו בעל כאשתו ואשה כבעלה ולקמן בעי לה ומסיק לה:

מכיון דתנינן בעל אחות אביו וכו'. כדלעיל וקמ''ל דקורבת האם כקורבת האב הוו לכל הני דורות ואף לענין בעל כאשתו:

לומר בנו וחתנו וכו'. דאע''ג דאיהו גופיה הוה נפקא מכללא מ''מ משום בנו וחתן בנו וחתן חתנו איצטריך:

מכיון דתנינן בעל אחותו. וקתני הן ובניהן וא''כ בעל אחותו פסול לי ולבני והיינו בעל אחות אביו ולמה לי תו למיתני בעל אחות אביו:

לומר בנו וחתנו של חתן אחי אמו. כדלעיל וכלומר דודאי לגופי' לא איצטריך אלא כולא מתני' דקתני מילתא דאתיא מכללא משום בניהן וחתניהן קתני לה ואגב אורחא אשמועינן דחתנו היינו חתן בנו או חתן חתנו וקמ''ל נמי דדורות הבאות מכח קורבת האם כמו הבאות מכח קורבת האב הן:

מכיון דתנינן אחי אביו למה לי למיתני אחי אמו דהא קתני אחיו לחוד ובין אח מן האב ובין אח מן האם בכלל א''כ כי קתני אחי אביו נמי הוה ידעינן דגם אחי אמו פסול: